יום רביעי, 30 בינואר 2013

חדשות: Epic Citadel לאנדרואיד

Epic Citadel, הדמו האינטראקטיבי לגרסה הניידת של Unreal Engine מבית Epic, הופיע היום בשקט ב-Play Market.
במקור Epic Citadel יצא לאייפון בלבד ו-Epic סרבו לדבר על גרסה עתידית לאנדרואיד.
הסביבות של Epic Citadel הן מתוך המשחק הידוע לאייפון Infinity Blade שיצא זמן קצר אחרי שחרור הדמו המקורי.
גם היוצרים של Infinity Blade הכחישו עד כה אילו שהן תוכניות להוציא את המשחק לאנדרואיד, אבל מי יודע.

אל תשכחו לעבור בחנות המזכרות
בכל מקרה, הדמו מציג טירה ימיביניימית (זה מילה!) מפורטת ואת סביבתה המפורטת לא פחות, ומאפשר לנווט סביב בחופשיות, להתרשם מהנוף במצב טיול מודרך או להפעיל את מצב Benchmark ולבחון את היכולות הגרפיות של המכשיר שלכם.

זה נראה ממש, ממש טוב. די מצער איך גיימלופט עם אותו מנוע הצליחו ליצור גרסה כה חיוורת של אותו סוג של סביבה.
גיימלופט!
הם גרועים.

חדשות: גיימלופט מפטרים

אם הייתם צריכים עוד סיבה לא לקנות משחקים של גיימלופט, הנה משהו בשבילכם:
לפי ידיעה באתר Polygon גיימלופט סגרו את הסטודיו שלהם בהודו ופיטרו כ-200 עובדים.
באקט של חביבות שיכול לבוא רק מהאנשים שיכולים להרוס אפילו את ספיידרמן ובטמן, העובדים שקיבלו הודעה על הפיטורים הצפויים רק אתמול אולצו לחתום על מסמכים שבהם הם מודים שהתפטרו מרצונם.

לפי אותה ידיעה, אגב, גיימלופט הרוויחו איזה 280 מליון דולר ברבעון האחרון, גידול של 23 אחוזים מהרבעון המקביל שנה שעברה.

אבל היי, פוני קטן!

עובדי גיימלופט הודים לפני קבלת הודעת פיטורים (אילוסטרציה)
מקור: Polygon

יום שבת, 26 בינואר 2013

Kingdom Conquest II - הכיבוש משחית

ברוכים הבאים לעולם הקסום של Kingdom Conquest II מבית סגה (אל תשאלו מה קרה לראשון בסדרה- לא מדברים על זה). היכונו להרפתקה בעולם קסום שרוע עתיק עולה בו. לפני עידנים הביס מלך אגדי את אותו רוע קדום ולקח מידיו טבעת קסומה, והאגדה מספרת שמי שמחזיק באותה טבעת יוכל...

רגע, אני יודע מה אתם חושבים. כבר שמעתם את זה פעם. אז לא, זה לא כמו זה. כי כאן הטבעת היא סוג של צמיד.
...
אני לא יודע. אולי זה משהו בתרגום מיפנית.
אה, וגם מסתבר שהטבעות האלה נפוצות כמו תואר שני במנהל עסקים אצלנו.
וכמו עם תואר כזה, מסתבר שכל מי שאין לו כזה פשוט עומד ומחכה לאחד שיש לו שיבוא וינהל אותו.

אבל היי, לך יש טבעת. אז הסתדרת.

איש עם טבעת! סוף סוף לקהילה הקטנה והשלווה שלנו יהיה מנהיג אבסולוטי שיוביל אותנו למלחמות בכל שכנינו! ואתם רציתם "דמוקרטיה"...
על פניו, ל-Kingdom Conquest II יש הכל. ניהול ערים, אסטרטגיה, איסוף קלפים, אקשן בתלת מימד, ריבוי משתתפים, מספיק עומק כדי לבעוט לתוכו בדרמטיות שליח פרסי ואמירה נוקבת על ההשלכות של שלטון אבסולוטי על חיי הפרט והקהילה. וכל זה מסגה, חבר'ה שעושים משחקים כבר עשרות שנים לכל פלטפורמה אפשרית.
בשטח, ובכן- בוא נראה.

כפר ימיביניימי טיפוסי. המבנה הכי פחות חיוני הוא, אגב, בתי מגורים.
אתה מתחיל בלקבל את המפתחות לכפר קטן עם טירה מאבירה נלהבת שרק חיפשה מישהו עם טבעת (השעון הביולוגי מתקתק וכו'). כמו ברוב חיקויי הסים-סיטי בסגנון פייסבוק, המטרה כאן היא לבנות ולשדרג את מבני הכפר על מנת לייצר עוד משאבים ולשדרג את יכולות הבניה והיחידות שלך.
בניגוד לרוב המשחקים הנ"ל התצוגה כאן היא תלת מימדית, אם כי לא בשום צורה שתבחין בה במשחק השוטף. קצת כמו סטארקראפט 2. רק... פחות.
יש כאן המון סוגי משאבים, וכמו עם רוב הפרטים של המשחק לא לגמרי ברור איך משיגים כל אחד מהם ולמה הוא משמש. מעבר לבניה ולייצור יחידות יש משאבים שמשמשים לקניית קלפים (עוד על זה בהמשך), הרחבת שטח העיר ועוד.

אתם יודעים מה יעזור לי להביס את הרוע העתיק? לכבוש ולשעבד את כל הממלכות השכנות!
כשהעיר שלך מספיק חזקה, ותחת מפקדיך (כולל האבירה לחוצת הטבעת) יש מספיק יחידות, אתה מוכן להתחיל להגדיל את מרחב המחייה שלך.
מסך המפה מציג העיר שלך בעולם, וגם את הערים של כל שחקן אחר באותו עולם. אתה יכול להשתמש ביחידות שלך כדי לכבוש אזורים מסביב לעיר שלך, ובסופו של דבר גם אזורים שבשליטת שחקנים אחרים.
אתה יכול גם לכרות בריתות עם שחקנים אחרים, אבל זה במסך אחר.

קלף! עכשיו אני מאגניב כמו אנשים שמחקים מג'יק!
הצדקה מוסרית לכיבוש כבר יש לך, כי רוע עתיק וכו'. אבל אתה צריך צבאות שתכל'ס יעשו את העבודה.
עכשיו, הווסאלים שלך כבר מספיק עסוקים בלבנות כל שבוע שמונה פרוייקטים לאומיים חדשים, אז הם טיפה עסוקים. אבל אנחנו לא צריכים את הסמולנים האלה, כי אנחנו יכולים ללכת למסך החנות ולקנות מפלצות, ולבנות מהם צבא.
וב"מפלצות" אני מתכוון "קלפים של מפלצות".
אז יש לנו את מסך החנות, בו אפשר לקנות קלפים תמורת מיני משאבים שמרוויחים מבנייני העיר, מבזיזת מבוכים (בהמשך, נודניק!) ומעוד אלוהים-יודע-איזה דרכים.


אם את באמת אוהבת אותי את תקחי את הערפדות וזאבי הזומבי האלה ותלכי לכבוש את העיירה הכי קרובה.
ואז יש לנו את מסך היחידות, בו מרכיבים מהם, אה, יחידות. מפקדים אגב משיגים ע"י "שחרור" הבתים שלהם במסך העיר.
כל מפקד יכול להנהיג מספר קבוע של קלפים שאתה בוחר מתוך החבילה שלך. כל קלף אפשר לשדרג כשהוא עולה בדרגה אחרי קרב, או ע"י שילובו עם קלפים אחרים בדרכים שונות. ואז צריך לייצר מפלצות מאותו סוג שהקלף מייצג בעזרת משאבי העיר.

קרב אסטרטגי מרגש!
כאשר שולחים יחידה לכבוש שטח במפה, הקלפים שלך תוקפים את קלפי האויב, והראשון שנגמרים לו המפלצות של כל הקלפים מפסיד.
כל מה שהמשחק טורח לעדכן אותך זה אם ניצחת או הפסדת, אבל במסך ההיסטוריה את יכול לראות או לקרוא את השתלשלות הקרב לידע עתידי.
טיפ לקרבות הבאים: תשלח יותר יחידות. זה לגמרי משחק של מספרים.

שלדים. הפועלים השחורים של תעשיית אבטחת המבוכים.
בזמן שאתה מחכה שהבניינים והיחידות שלך יסיימו להבנות (עשרות דקות) או שמספיק משאבים יאספו כדי שתוכל לבנות משהו חדש (סדר גודל של יום) אתה יכול לבדר את עצמך בבזיזת המבוך המקומי.
במסך המבוך אתה ועוד שלושה שחקנים, כולם בדמות הנינג'ה כי בתמונה יש לה קצת מחשוף, פושטים על מבוך בן שלוש קומות והורגים כמה מפלצות ולפעמים בוס.

בוס! כלומר, המנהל הישיר של השלדים. יש לו משרד עם חלון.
בכל פעם שתסיים מבוך תזכה בכל מיני כלי נשק ושריונות (רובם לא תוכל לצייד אבל תוכל להקריב כדי לחזק את אלא שיש לך), ובכל מיני קופונים שמזכים אותך בעוד קלפי מפלצות. וגם נסיון ובלה בלה בלה. אין לזה יותר מידי קשר למשחק העיקרי חוץ מהקלפים.
השליטה כאן היא מאוד בסגנון כל משחק סלולרי אחר כזה, רק קצת פחות גרועה כי יש כפתור שנועל את המצלמה על מפלצת אחת.

החייל פה כדי לוודא שנערת הכפר תהלל אותי כמו שצריך
כמובן, בניגוד לזוועות של גיימלופט שלפחות נראות מהוקצעות, רוב המשחק הזה נראה כמו משחק בינוני מפלייסטיישן המקורי. לא באמת, תפתחו אחת מהתמונות כאן לגודל מלא. עכשיו תשוו את זה לכל משחק אחר כאן בבלוג. רואים למה אני מתכוון?
וזה בנוסף לזמני המתנה של שניות שלמות במעבר בין מסכים, שזה בלתי נסלח אם זוכרים שיש עשרות מסכים שונים במשחק הזה, ושאתה חייב לעבור כל הזמן בין לפחות ארבעה או חמישה עיקריים אפילו בשביל הפונקציות הבסיסיות בלבד.
אני מתכוון, רק בביקורת הזו הזכרתי איזה שבעה מסכים עד עכשיו.
אבל האמת שעל כל הממשק המקרטע והגרפיקה הצולעת היה אפשר לסלוח אם המשחק היה מצליח לספק את מה שהוא מבטיח: משחק אסטרטגיה מרובה משתתפים עם המון רמות של עומק ומורכבות, ואקשן מהצד.

למרבה הצער, מה שהמשחק מצליח לספק לך, בעל הטבעת האמיץ, זה את ההזדמנות להרביץ איזה עשר דקות של משחק (רובן בהמתנה למסכים שונים שיעלו) בלתת הוראות עבודה לחבר'ה בכפר, ואז עוד יום של המתנה עד שהכפר יצליח לגרד מספיק משאבים לעשות עוד משהו. ואם לא בא לך לבלות את כל שאר הזמן בטחינת אותו פאקינג מבוך של חמש דקות שוב ושוב למשך שארית היום תמורת הזכות לזכות עוד כמה עשרות באותו קלף של פרעוש גנרי, היי- שמעתי שיש אנגרי בירדס חדש.
אתם יודעים מה? אני די בטוח שהמשחק הזה הוא freemium. כלומר הוא בחינם, אבל תיאורטית אתה יכול להאיץ כל מיני פעולות אם תשלם במטבעות זהב. אבל המשחק הזה כל כך מבולגן שאין לי מושג איפה במשחק אפשר לקנות עוד כאלה, אם בכלל.
שזה אומר משהו.
המשהו שזה אומר זה "תורידו משחק אחר".
סגה, מכם ציפיתי ליותר


יום חמישי, 17 בינואר 2013

Yesterday - הכי קווסט שיש

תתכוננו, אני שוב הולך לעשות קולות של זקנים.

זוכרים את ההשתפכות על משחקי ההרפתקה של פעם בביקורת של חרבות וחרכשפים? אותו ז'אנר פופולרי מהימים שלמחשבים עוד לא היה דיסק קשיח שנקרא בעולם point & click adventures, אבל אנחנו קראנו לו "קווסט"?
אם אתם לא זוכרים, זה בסדר. אתם כנראה אחראים לתחיה המחודשת שלו.

אז ח&ח אולי קיבל הרבה מההשראה שלו מקווסטים של פעם, אבל הוא בהחלט לא הדבר האמיתי.
אתה קווסט, זה מה שאתה.
בוא נדבר רגע על הדבר האמיתי.

מי שגדל על קווסטים נזכר עכשיו אולי בנוסטלגיה בכמה מהרגעים הבאמת גדולים של המשחקים האלה. וזה בסדר. באמת היו הרבה כאלה, בעיקר בקלאסיקות של לוקאסארטס ושל סיירה. אבל מה שייחד את המשחקים האלה היה הכתיבה הממש טובה, שהיתה גורמת למשחקים האלה להיות לא פחות טובים אם הם היו סתם סרט מצוייר.
מה שאנחנו מעדיפים לשכוח זה שבין הקטעים הטובים היה את כל השאר.

משחק קווסט עובד ככה: אתה צועד לתוך חדר, מחפש עם העכבר כל נקודה במסך שאפשר לעשות איתה משהו. אם זה חפץ, הוא נוסף ל-inventory (מצאי, אם עברית ממש חשובה לך) שלך. אם לא, אתה מנסה עליו כל חפץ או שילוב של חפצים שכבר יש לך עד שמשהו קורה.
וזהו.
העניין הוא שאם זה היה הגיוני (נגיד, להשתמש במפתח על דלת כדי לפתוח אותה) המשחקים האלה היו מאוד מהירים ולא מי יודע מה מאתגרים. הפתרון המתבקש היה לעשות את זה לא הגיוני.
אחת החידות הידועות לשמצה בקווסט היתה במשחק Gabriel Knight 3. אני לא אפרט, אבל זה כלל הכנת תחפושת עם שפם מזוייף מפרווה של חתול. כדי לעבור דלת. אתם יכולים לקרוא את הפתרון המלא כאן, בכתבה שמסבירה מה הרג את משחקי ההרפתקה.
רמז: זה היה העובדה שאת רובם לא יכולת לסיים בלי להדפיס מראש את הפתרון.

רוברטה וויליאמס, מייסדת סיירה והאישה שפחות או יותר המציאה את הקווסטים, אמרה פעם בראיון שמה שהרג אותם היה העובדה שכשמחשבים נהיו זולים נוספו לשוק המון גיימרים "ממוצעים" שכבר לא היו יכולים להתמודד עם המורכבות של קווסט רציני.
היא כמובן התעלמה באלגנטיות מהעובדה שכבר אז החלו להופיע משחקי תפקידים שבהם כדי לפתוח דלת יכולת לפרוץ אותה, לפוצץ אותה, לגנוב את המפתח שלה מהשומר או להתגנב לחדר ממקום אחר. ותודה לפולאאוט.
ברגע שמשחקים יכלו לספק גם כתיבה טובה וגם משחקיות טובה לקווסטים כבר לא היתה באמת זכות קיום.

בוא'נה, זה דרך ממש טפשית להתאבד
אבל כמו גיבור חסר זכרון שכמעט מת מהרעלת כספית, אי אפשר להרוג לגמרי ז'אנר.
Péndulo Studios הם סטודיו ספרדי שממשיך בנחישות לעשות משחקי הרפתקה כבר שנים. הם ידועים בעיקר בסדרת משחקי Runaway, והם אפילו נחשבים ללא רעים.

ועכשיו הם מביאים לנו קווסט קלאסי לנייד. ואפילו בחינם. הכירו את Yesterday.
ואיכשהו, הוא אפילו לא רע.

המטרה: למצוא משהו שאפשר להשתמש עליו במפתח.
קודם כל, העלילה: בשתי מילים: לא רעה. יש לנו את הגיבור, ג'ון ייסטרדיי (כן! עכשיו שם המשחק הגיוני!), חוקר שאיבד את זכרונו אחרי נסיון התאבדות מפוקפק במהלך חקירה. ג'ון נשכר ע"י הנרי וויט, מליונר גאון בעל סוד אפל כדי להמשיך את החקירה, ולנסות להתחקות אחר רוצח סדרתי שמענה ורוצח הומלסים, וקשור איכשהו לכת שטנית עתיקה.
העלילה מועברת בעיקר בשיחות בין ג'ון לבין הדמויות השונות שהוא נתקל בהן. אבל גם בין לבין כשג'ון (ודמויות אחרות בהן תשלטו לפרקים) עושה מה שהוא עושה כדי לקדם את העלילה בצורה הגיונית פחות או יותר.
הכתיבה כאן היא לא מבריקה. הדמויות הן קלישאתיות ומוגזמות ותפניות העלילה צפויות אבל המשחק עדיין מצליח להפתיע בעקיצות של הומור למבוגרים בלבד. ואיכשהו, הסיפור מצליח בכל זאת להיות מספיק מעניין כדי שתרצה להמשיך.

לא, תודה. אני מנסה להזכר למה התאבדתי במלון הכי פאקינג טוב בעולם
למזלנו, המשחק עושה כמיטב יכולתו כדי שהמשחקיות תפריע כמה שפחות לעלילה, ועל הדרך מוצא פתרונות אלגנטיים לבעיות הכי מציקות של הקווסטים הקלאסיים.
למשל pixel hunting, אותה אמנות עתיקה של סריקת המסך פיקסל אחרי פיקסל כדי למצוא את הנקודה הקטנטנה הארורה בה מתחבא איזה חפץ זעיר שלא ראית. Yesterday מציע כפתור שלחיצה עליו תגרום לכל הנקודות החשובות במסך להבהב לכמה שניות.
אבל אז אתה צריך להמתין עד שהדמות שלך תלך עד לאותה נקודה כדי לעשות שם משהו. או שלא, כי כאן הדמות שלך פשוט מופיעה בזריזות ליד כל נקודה חשובה שתבחר, וחוסכת לך המתנה מיותרת.
ואפילו אם תתקע בלי יכולת להתקדם יש כפתור לרמז. לא פתרון מלא, אבל מספיק כדי להבין את הכוון הנכון.
אבל מעבר לכל זה, החידות הן פחות או יותר הגיוניות, או לפחות מספיק פשוטות כדי שלא תצטרכו לגרור את ג'ון הלוך וחזור בין עשרות מסכים רק כדי שיוכל לנסות כל דבר על כל דבר אחר.
ולא רק זה, אלא שפעולות רבות יגררו אנימציה קטנה שתראה לך את הפעולה שעשית, תתן פלאשבק חשוב עלילתית או סתם תעשה משהו מעניין כמו כמה דברי עידוד ממדריך צופים ידידותי.
מדריך צופים ידידותי לאאאא!!!
הממשק עצמו מפתיע בזה שהוא בכלל עובד בצורה נוחה עם מסך מגע. למרות הצורך בדיוק בהצבעה על מיני דברים זעירים ברחבי המסך, איכשהו כל לחיצה היא מדוייקת. חוץ מאולי כשצריך לבחור שורות דיאלוג כי הטקסט ממש ממש קטן אפילו על הסופר-מסך של גלקסי S3.
הסאונד גם הוא מספק את הסחורה, עם מוזיקת רקע אווירתית (יש מילה כזו!) ודיבוב שהוא לא פחות דבילי מהדיאלוג. ועם מבטאים! יותר מזה?

א'? לא, רגע! ג'! אהה... כל התשובות נכונות? אאאההה סקס זה מלחיץ
Yesterday בא בשני טעמים: גרסה בתשלום, בעלות של 25 ש"ח, וגרסה חינמית שנתמכת על ידי פרסומות, כפי שאפשר לראות בצילומי המסך כאן.
שזה לא רע, ולא רק בגלל שגרסת ה-PC של אותו משחק עולה 30 יורו, אלא בגלל שזה חינם אמיתי ולא freemium יימח שמו. ככה שמעבר לבאנרים הזעירים (ובאנר גדול בערך פעם במשחק) זה המשחק המלא, בלי ניג'וסים לקניית זהב וירטואלי בכסף אמיתי או מיני הפרעות רק כדי לעודד אותך לקנות זהב וירטואלי. בעולם הקשוח של משחקי האנדרואיד של ימינו זה הישג לא קטן בכלל.
הו בייבי. בשבילך? כל כך לא.
בסך הכל, זה עדיין קווסט, על כל הטוב והרע שבו. זה עדיין סיפור כתוב מראש, שדורש ממך לנחש מה קורה הלאה כדי לקדם אותו. אבל אם מתאים לך משחק עם סיפור חביב שלא דורש זריזות או רפלקסים, או אם סתם חטפת התקפת נוסטלגיה: זה בחינם.
גם לא רע, וגם בחינם


יום שני, 7 בינואר 2013

חדשות: נחשף Dead Trigger 2

כחלק מההכרזה הרשמית של Nvidia על מעבד Tegra 4 החדש לניידים וטאבלטים הוצג לראשונה גם Dead Trigger 2 של MADFINGER Games כשהוא רץ על המעבד החדש.

זומבים יותר גדולים! (מקור: Polygon)
כמו Dead Trigger המקורי, צפוי שהמשחק ירוץ עם יכולות גרפיות מלאות רק על מעבדי Tegra, ושזו תהיה מגבלה מלאכותית לגמרי.

מקור: Polygon

עדכון: פרטים נוספים מ-Droid Gamers

יום ראשון, 6 בינואר 2013

Wild Blood - גיימלופט בחצר המלך ארתור

הו, אגדת המלך ארתור. משחר ההיסטוריה של בריטניה מסופר הסיפור הנצחי של המלך שהיה ויהיה. החרב שבסלע, הגבירה שבאגם, השולחן העגול, ממלכת קמלוט, האי הקסום של אוולון, אהבה, בגידה, גבורה והקרבה.
מאות שנים מאז סופר לראשונה, ועדיין אי אפשר שלא להתרגש מסיפורו של לנסלוט, אבירו האמיץ ביותר של ארתור שגם היה למפלתו כאשר חמד את המלכה גווינוויר, אך כיפר על חטאו כאשר יצא למסע לחיפוש הגביע הקדוש כדי להציל את מלכו הגוסס.

אני לנסלוט, ביץ'
אני אקסטרים לנסלוט, ביץ'. נינג'ה סטייל! 
כמובן, תמיד אפשר לשפר. נגיד, מה אם ארתור הנבגד היה נעזר במכשפת החצר שלו מורגנה (אף מילה על זה שהיא אחותו  למחצה ואם בנו) כדי לפתוח שער לגהנום ולזמן צבא של שדים כדי, אה, לעשות משהו רע באופן כללי לממלכת אוולון? ומה אם לנסלוט, בשובו לממלכה, היה יוצא להביס את ארתור וצבא השדים שלו ע"י מציאת כל מיני חפצים קסומים מרחבי הממלכה? היי, ומה אם מורגנה היתה דרקון, וללנסלוט היה חרב בגודל של שני איכרים?
...לא?
ובכן, מיתוס בריטי אלמותי, אנחנו גיימלופט הצרפתים ואנחנו מפליצים בכוון הכללי שלך.

מורגן לה-פיי, מכשפה
לא, אני מורגן לה-פיי! אתה... לא דובהקין, הא?
ברוכים הבאים ל-Wild Blood, ההרפתקאה החדשה מבית גיימלופט והמשחק הראשון שלהם המבוסס על מנוע Unreal.
27.90 ש"ח בשבילך (אם פספסת את המבצע של החגים) שייקנו לך שעות על גבי שעות (לא יותר משש, נראה לי) של דם, אש ותמרות עשן.

זוכרים את חרבות וחרכשפים, ואיך אפשר להעביר סיפור שלם עם כמה פיקסלים וצליל? אז כאן יש לנו דוגמא לאיך אפשר עם הפקה בסדר גודל הוליוודי, מנוע תלת מימד מתקדם, אקשן בלתי פוסק ומספיק טסטוסטרון בשביל להצמיח שיער על החזה של אביב גפן ליצור את המשחק הגנרי ביותר בעולם.

היי. אני לנסלוט, ביץ'.
למען הסר כל ספק, כמו כל משחק של גיימלופט גם זה העתקה בוטה של משחק של גדולים, עם סיפור קצת שונה מודבק ברישול מלמעלה. מתחת לעור התפור ברישול של לנסלוט מציצים חלקי איברים מסוקסי שרירים של חבר'ה כמו קראטוס, מלחמה ודאנטה. ו...אה, דאנטה. אוקיי, אז הם לא הראשונים שהעתיקו את הנוסחה של God of War. אבל גיימלופט כמו גיימלופט תמיד עושים את זה בסגנון הייחודי שלהם.

תמיד יש אחד כזה, נכון? שמן עם כלי מטבח ענקי? יש גם אחד עם קופיץ.
כלומר, כן. זה אחד מהמשחקים האלה שבו גיבור מעוצבן צועד בנחישות לאורך מסלול (מתפתל, אך עדיין לינארי- כמו באיקאה) ועוצר מדי כמה צעדים כדי לרצוח קבוצה של אוייבים בעזרת שילוב של תקיפות מהירות, איטיות, קומבואים והתקפות מיוחדות.
רק שכאן אתה עושה את זה עם מערכת השליטה המדוייקת של גיימלופט. כלומר, ג'וייסטיק וירטואלי זעיר בצד שמאל כדי לשלוט בכוון התנועה של לנסלוט כל עוד האגודל שלך מועיל לא לצאת מהתחום הזעיר בו הוא עובד, וגרירות דרך כל שאר המסך כדי לשלוט בכוון המצלמה. וצריך גרירה לרוחב כל המסך כדי להפנות את המצלמה ב-180 מעלות.
עכשיו, נסה לדמיין קרב שבו לנסלוט מוקף באוייבים מכל הכוונים, כל לחיצה על כפתור תקיפה גורמת לו לבחור אוייב קרוב כלשהו ולתקוף אותו, והפאקינג מצלמה לא משנה כיוון אלא אם אתה פאקינג מזיז אותה.
זה לא שהקרבות הם קשים. להפך. צריך להיות קוף אחרי ניתוח כריתת אונה כדי לא להצליח לנצח ב-99% מהקרבות פשוט ע"י הקלקה מספיק מהר על כפתור ההתקפה עד שכל מה שסביבך מת ומשפריץ מטבעות זהב.
אתה פשוט לא תראה שום דבר, כי המצלמה מסתכלת לכוון השני.
למעשה, האוייב הכי קטלני במשחק זה הרצפות האלה שספייקים קופצים מהן כל כמה שניות, פשוט כי כמעט בלתי אפשרי לחזות לאיזה כיוון לנסלוט יחליט לרוץ כשתזיז את הסטיק קדימה. רמז: לתוך הספייקים.

אני לא יודע למה, אבל אני חייב פיפי
וכן, כמו כל משחק כזה יש כאן חידות. אבל בניגוד לחרבות וחרכשפים אתה לא תרגיש חכם כי פתרת אותן. אתה תרגיש ממש, ממש טיפש. נניח, משחקון של פתיחת שער? יש אייקון של שער פתוח ואייקון של שער סגור, וצריך לגרור את הפתוח לתוך הסגור. בגרסה הקשה צריך לעשות את זה כמה פעמים!
או ה-turret section. אותו קטע שמשחקים לא מקוריים תוקעים בשביל קצת שינוי אווירה שבו אתה מאייש צריח ויורה בדברים? אז כאן בערך פעם במסך יש קטע בליסטרה, שבו אתה צריך לירות ממש ממש מהר חיצים על אוייבים מעצבנים כמו איזה משחק מעפן מתחילת שנות התשעים. אבל עם השליטה הכמעט בלתי אפשרית של המשחק הזה לכוון זה אחד הדברים המתסכלים שאפשר לדמיין, ואם חלילה תעיז לירות מהר מידי לקשת יהיה מעצור (מה?!) ותצטרך לחכות עד שהיא תתקרר (פאקינג מה?!).

במיתוס המקורי לנסלוט מחפש את הגביע הקדוש. כאן הוא יורה למלאכיות ב...
או שדרוגים. אתה יכול לאסוף מטבעות זהב. כל אוייב מת מפיל כמה. כל כד שתנפץ מכיל כמה. כל איכר לבוש סחבות או איכרה לבושת מחוך שתשחרר מכלוב אקראי יתנו לך כמה (טיפ?). ובערך מתי שיתחשק לך תוכל לקנות שיקויים או לשדרג את כלי הנשק והשריון שלך. אבל כשתגיע לשלב הרביעי או החמישי של המשחק, ולפי המפה נראה כאילו אתה מתחיל להתקרב לסוף, יתחיל לחלחל בך החשד שאין מצב שעד שהמשחק נגמר תספיק לשדרג אפילו משהו אחד עד הסוף או חלילה לרכוש נשק או שריון חזקים יותר.
איך זה ייתכן?

ברצינות?
ברצינות גיימלופט? ברצינות?! אתם מוכרים לי זהב בתוך משחק שקניתי בכסף מלא? ברצינות?!

ב ר צ י נ ו ת ??!!?!
אתם צוחקים, נכון?
...
...
ברצינות?!
...
פאקינג גיימלופט.

היי, לפחות זה לא ערפילי אוולון